פסק-דין בתיק בר"ע 571/08

1.       בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט י' ברקלי) בת"ק 2030/08 מיום 22.7.08, בגדרו נדחתה תביעת המבקשת לפיצויים בסך של 5,590 ש"ח בגין "אי מסירת מידע לפי חוק חופש המידע ולפי חובת הגינות של רשות", כטענת המבקשת בכתב התביעה.

2.       המבקשת ביקשה בשעתו מסמכים שהועברו מבית החולים תל השומר לד"ר שנון, מנהל האגף למקצועות רפואיים במשרד הבריאות, בעניינה של בתה. לדבריה חזרה וביקשה בכתב ובעל-פה את המסמכים ופניה הושבו ריקם, הגם שעל סמך המסמכים הללו החליט ד"ר שנון לנקוט בהליכים נגד בתה. רק בעקבות פנייה מאת עורך דין, נאות ד"ר שנון למסור את החומר. התנהגותו גרמה לטענת המבקשת להוצאה כספית, למצב של אי-ודאות, לעיכוב בחזרת בתה לסטאז' ולעוגמת נפש למבקשת ולסובבים אותה.

3.       בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה בשל העדר יריבות, שכן אילו רצתה בתה של המבקשת לתבוע את נזקיה, היה עליה לעשות כן בעצמה, ולא באמצעות אמה; בשל העדר עילת תביעה, היות ובכתב התביעה לא צויין כי למבקשת נגרמו הוצאות או עוגמת נפש, וכשבחשבונית שהוגשה לא נאמר באיזה עניין ניתן ייעוץ משפטי; בשל השיהוי הניכר בהגשת התביעה, ימים ספורים לפני מועד ההתיישנות; מכיוון שמההתכתבות שבין הצדדים עולה שהמשיבים פעלו בחריצות, בזריזות וביעילות ולא הייתה סחבת או השתהות מיותרת שהצדיקו את סיועו של עו"ד; המבקשת לא הוכיחה שהמשיבים לא עמדו בהוראת סעיף 7(ב) לחוק חופש המידע; בתה של המבקשת ביצעה סטאז' וסיימה אותו.

4.       המבקשת טוענת בתקיפות כי תאור הרקע בפסק הדין להגשת תביעתה, אינו נכון. הדעת נותנת כי הרקע לתביעה, בכלל זה דיונים בבית המשפט העליון (ע"א 10834/04 פלונית נ' המנהל הכללי של משרד הבריאותודנ"א 1903/07 פלונית נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות) גורם למועקה אצל המבקשת, חלק מן הרקע חסוי, ומכל מקום הוא אינו דרוש להכרעה בבקשה זו ולכן לא אדרש אליו. בבקשתה, טוענת המבקשת נגד כל אחד מנימוקי פסק הדין.

5.       כשלעצמי, בחנתי את התאריכים ולא מצאתי בסיס לטענת המבקשת על הסחבת במסירת החומר, עד שהיה צורך לפנות אל המשיבים באמצעות עורך דין. ביום 2.4.01 פנתה בתה של המבקשת אל סגנית מנהל בית החולים תל השומר ואל ראש מינהל רפואה ומשנה למנכ"ל משרד הבריאות בבקשה לדעת את תוכנו של מכתב שנשלח מתל השומר למשרד הבריאות בקשר להפסקת הסטאז' שלה ברפואה, ובבקשה לקבל את החומר הנלווה למכתב. ביום 16.4.01 ביקשה בתה של המבקשת מאת ד"ר שנון לקבלה לשימוע. ביום 24.4.01 השיבה ד"ר שנון במכתב שבו סיכם את האמור במכתב מתל השומר ופירט את הסיבות לדרישה להפסקת הסטאז'. אינני רואה הצדקה לשוב לפרטן כאן. אציין עם זאת שבמכתבו ציין ד"ר שנון את מספר הטלפון במשרדו, כדי שבתה של המבקשת תוכל להתקשר אליו במידה ויהיו לה שאלות נוספות. בעזרתו של ד"ר שנון נקבע האופן להשלמת הסטאז' על-ידי בתה של המבקשת. ביום 24.4.01 פנתה אל ד"ר שנון מתמחה מן המחלקה המשפטית של ההסתדרות הרפואית וטענה כי ההגינות וכללי המינהל התקין מחייבים ליידע את בתה של המבקשת באשר למהות ההליכים הננקטים בעניינה. במכתבה לא חזרה על הבקשה לראות את החומר. ביום 8.5.01 השיב ד"ר שנון לפנייה זו. ביום 2.5.01 שבה בתה של המבקשת בעצמה ופנתה אל ד"ר שנון בטענה כי לא קיבלה הודעה על הפסקת הסטאז' שלה בתל השומר אך היא אינה רשאית להמשיך לעבוד שם, ועל כן ביקשה להגדיר את מצבה. זאת, לאחר שד"ר שנון הבהיר במכתבו מיום 24.4.01 כי הומלץ על העברתה להמשך הסטאז' בבית חולים אחר. ביום 3.5.01 פנה עורך דינה של בתה של המבקשת בבקשה לקבל את החומר שהצטבר בעניינה ונוגע להמשך הסטאז' שלה. ביום 9.5.01 השיב ד"ר שנון לפנייתו של עורך הדין וכתב כי בהמשך לשיחתם הטלפונית מועבר אליו החומר המבוקש. ד"ר שנון ציין במכתבו גם את תאריך כינוסה של הוועדה ומיקומה. עוד כהנה וכהנה פעולות נעשו על-ידי ד"ר שנון לשם מציאת פתרון להשלמת הסטאז' על-ידי בתה של המבקשת, אך אלה אינן עניין לכאן.

6.       ראיתי לפרט את התאריכים והתכתובות הנ"ל כי מהם ניתן ללמוד על כך שהתשובות לפניותיה של בתה של המבקשת לא אחרו לבוא. התשובות ניתנו בתוך פרק זמן סביר וניכר בהן רצון אמיתי לעזור לבתה של המבקשת ולקדם את עניינה. ייתכן שהפניה לעורך הדין נעשתה באופן חפוז קמעא, היות ובעת ההיא נעשו ניסיונות ממשיים לפתור את הבעיה אל מול הגורמים המעורבים. מובן שזכותה של בתה של המבקשת לפנות לעורך דין, אך הפנייה לא נבעה ממחדל של המשיבים שראוי לפצות בגינו.

7.       אינני רואה אפוא הצדקה לבקשה. דנתי בנימוק אחד לדחייתה. אין בכך כדי לומר ששאר הנימוקים של בית המשפט קמא אינם נכונים.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.

8.       בשולי הדברים אני רואה חובה לעצמי להעיר למבקשת על שימוש בביטויים פוגעים כלפי בית המשפט לתביעות קטנות. מותר להתבטא בתקיפות, אך מן הראוי לעשות כן באדיבות ובאופן מכובד.

ניתן היום, כ' בתשרי תשס"ט (19 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

עינת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: